חייה של פרידה קאלו, מלאי הסבל, התשוקה והיצירה, ממשיכים לרתק חוקרים ואת הקהל הרחב זה עשרות שנים. היא התפרסמה תחילה כאשתו האקסצנטרית של הצייר המקסיקני הדגול דייגו ריברה, אך הפכה עם הזמן ליוצרת מוערכת בפני עצמה ולאחר מותה היתה לאייקון פמיניסטי ולאחת הציירות המפורסמות של המאה ה-20. מחלת פוליו הותירה אותה נכה בגיל שש ותאונת דרכים קשה הגבירה את מוגבלותה הפיזית וגרמה לכאבים כרוניים עזים. הנכות והימים הארוכים שבילתה על מיטות בתי חולים הגדירו את יצירתה. "אני מציירת את עצמי מכיוון שאני לבדי לעתים קרובות ומפנישאני הנושא המוכר לי ביותר", הוא אחד הציטוטים הידועים שלה. בדיוקנותיה העצמיים הרבים שאבה קאלו השראה בין היתר מהתרבות המקסיקנית העממית ומאמנות העמים הילידים של אמריקה.

גם חייה הפרטיים של קאלו – נישואיה הסוערים עם ריברה, הרומנים שלה עם גברים ונשים, ובהם המהפכן הרוסי הגולה לאון טרוצקי והזמרת המקסיקנית הנודעת צ'אבלה וארגס, הסמים והמסיבות – הפכו עם הזמן לאגדה.

הכוריוגרף אביחי חכם יצר מופע תיאטרון מחול המגולל את סיפורה של קאלו. סצינות של ריקוד המשולבות עם קטעי קריינות ועם שירה והמלוות בפסקול מגוון מתארות בשפת התנועה את קורות חייה של קאלו – נכותה, אהבותיה ויצירתה.